פסק-דין בתיק ע"פ 10163/08

השופט ס' ג'ובראן:

לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 1098/06 מיום 29.5.2008 לפיה הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ולחלופין ערעורים על גזר דינו מיום 30.11.2008.

השתלשלות ההליכים עד כה

כתב האישום

1.       כנגד המערער בע"פ 10163/08 (להלן: המערער) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי המייחס לו עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע - אינוס, לפי סעיפים 345(א)(1) ו-(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע- מעשה סדום, לפי סעיפים 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע- מעשה מגונה, לפי סעיפים 351(ג)(1) ו- 348(א) לחוק העונשין ותקיפות בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין.

2.       לפי הנטען בכתב האישום, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום התגורר המערער עם בת זוגו ובתה הקטינה ילידת 1994 (להלן: המתלוננת). במספר הזדמנויות שונות ורבות לאורך כחמש שנים ביצע המערער במתלוננת עבירות מין. בין היתר, בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בשעה שישנה במיטתה. כן, נטען כי המערער החדיר איבר מינו לפי הטבעת, למרות סירובה ובכייה. בנוסף, במקרים שונים הכניס המערער את איבר מינו לפי המתלוננת והורה לה למצוץ אותו עד שהגיע לידי סיפוק מיני. מעשים אלו נעשו כעונש אותו הטיל המערער על המתלוננת או בתמורה להבטחות ומתנות שונות. עוד נטען, כי בהזדמנויות רבות מישש המערער את חזה של המתלוננת והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה על אף סירובה. המערער הורה למתלוננת שלא לספר על מעשיו אלו, ובתמורה לשתיקתה הבטיח לה מתנות שונות. בנוסף לכך, בהזדמנויות רבות, הכה המערער את המתלוננת בכל חלקי גופה ואף באמצעות חגורה, סטר לה וצבט אותה. בחלק מן הפעמים, הותירו המכות סימנים בגופה של המתלוננת.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.       ביום 29.5.2008 ניתנה הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: ש' טימן, ת' שפירא ו-ש' ברוש), אשר בגדרה הורשע המערער במיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט קבע כי הוכח בפניו כי המערער ביצע במתלוננת מעשים מגונים, מעשי סדום ומקרה אחד של אינוס על ידי החדרת אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת. בית המשפט קבע כי גרסת המתלוננת הינה גרסת אמת והיא תיארה את אשר חוותה באופן אמין, אותנטי, עקבי ומשכנע.

בית המשפט ביסס את קביעתו זו על התרשמותו הישירה מן המתלוננת אשר למרות גילה הצעיר בעת מתן העדות, שתים עשרה שנים בלבד, העידה בפניו, וכן על אופן ותוכן עדותה כמו גם על חיזוקים ראייתיים שונים, כפי שעיקרם יפורט להלן:

(א)     בית המשפט קבע כי לא ניתן לפקפק באמינות דברי המתלוננת, שכן היא שבה וחזרה על תיאור המקרים באופן מפורט וציורי, בקונסטלציות שונות ובתשובות לשאלות מעגליות. כן, הסיק בית המשפט על אמינות דברי המתלוננת אף מהאופן בו היא תיארה את התרחשות האירועים: תיאור עובדתי ובהיר של המעשים בלי שהיא יודעת לכנותם בשמות המקובלים והמוכרים; מהתיאורים הסנסוריים-תחושתיים אותם היא תיארה שחשה בעת ביצוע המעשים (כמו: צמרמורות, טעם מר, מגעיל, כאב); מתיאורי הדינאמיקה בינה ובין המערער בזמן ביצוע העבירות, ומציטוטם של חילופי דברים בינה ובין המערער, מהם עולה בין היתר שיטה של מתן פיתויים או ביטול עונשים כתגמול להיענותה של המתלוננת לדרישותיו. יחד עם זאת, בית המשפט עמד על כך שהמתלוננת לא הצליחה לשחזר ולתאר את כל האירועים שהתרחשו, אשר הפכו לנוהג במהלך חמש השנים, אך ציין כי היא תיארה מספר אירועים ספציפיים, ביניהם את מקרה הפגיעה הראשון והאחרון לצד אירועים נוספים.

(ב)     בית המשפט קבע כי עדות חוקרת הילדים והתרשמותה מהמתלוננת מהווים חיזוק של ממש לאמיתות הדברים. מסקנתה הכללית של חוקרת הילדים הייתה כי המתלוננת סיפרה על דברים אשר חוותה. חוקרת הילדים ביססה את מסקנתה בין היתר על הפרמטרים הבאים: עדותה של המתלוננת שניתנה במלל חופשי, בפירוט רב ולא מובנה, תיאור חושי וחוויתי, אי העצמה של המעשים, העדר מגמה להפללת המערער, תיאור הדינאמיקה בינה ובין המערער המוכרת בפגיעות מיניות והדינאמיקה בה התנהל הראיון- חשיפה הדרגתית במקביל לרכישת אמון בחוקרת.

(ג)      בית המשפט קבע כי עדות אם המתלוננת (להלן: האם) הינה אמינה וקבע שיש בה חיזוק ממשי ואימות לגרסת המתלוננת בנקודות רבות וחשובות וכי "דבריה הוסיפו נופך של שכנוע לאמיתות ומהימנות גירסת הקטינה". כך גם מצא בית המשפט כי עדותה של אם חברתה של המתלוננת מאמתת את גרסת המתלוננת ומחזקת את אמיתותה. כן, מצא בית המשפט בחוות הדעת הרפואיות שהובאו כמאמתות את גרסת המתלוננת וכמהוות חיזוק ושכנוע נוסף למהימנותה.

לעניין הטענות בדבר אי הדיוקים ואי התאמות בגרסתה של המתלוננת, קבע בית המשפט כי מדובר בעניינים שוליים שאינם משליכים על מהימנות מכלול גרסתה וגרעין האמת הקיים בה. בנוסף, בית המשפט קיבל את הסברה של המתלוננת לעניין העדרם של אזכורים למעשי המערער ביומנה, לפיו נמנעה מלכתוב אודות התרחשות הדברים בשל חששה שאמה תקרא זאת, וכן משום שחששה מהמערער שהורה לה שלא לספר דבר אודות המעשים האמורים. 

עם זאת, קבע בית המשפט קבע כי לא הוכח בפניו במידה הנדרשת בפלילים כי המערער ביצע במתלוננת מעשי אינוס נוספים על ידי החדרת אצבעותיו או איבר מינו.  אומנם, בית המשפט נתן אמון מלא בדברי המתלוננת, אך לעניין זה נקבע כי מעדותה עולה תיאור של הכנה או חששות לכוונה לביצוע מעשים אלו, אך אלה אינם מקימים את התשתית העובדתית הנחוצה לשם הוכחת עבירות האינוס.

          מנגד, דחה בית המשפט את גרסת המערער אשר טען כי הדברים לא קרו מעולם, וכי מדובר במסע נקמה של האם בו, אשר לשם הוצאתו לפועל, היא בדתה את הדברים והשתמשה במתלוננת לשם כך, וכל זאת על מנת לקבל אישור שהייה במדינת ישראל. בית המשפט קבע כי גרסתו בלתי עקבית, מתחמקת וסותרת את עצמה ולמרות הכחשתו הטוטאלית, לא רק שהוא לא הצליח לשכנע בעמדתו, אלא אף לא הצליח ליצור ספק כלשהו אשר יערער את גרסת המתלוננת. כן, נקבע כי המערער קשר עצמו לחלק מהאירועים ואף אישר את נסיבות התרחשותם של חלק מהמקרים, אשר לגרסת המתלוננת הסתיימו בפגיעות מיניות, ואילו המערער דחה זאת מבלי שנתן כל הסבר סביר להבדל שבין הגרסאות.

          כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כי מדובר בעלילה אשר רקמה האם כנגדו. בית המשפט קבע כי המערער לא הוכיח ואף לא נתן הסבר סביר כיצד הצליחה האם לגרום למתלוננת, שהינה קטינה, לספר שוב ושוב בפירוט רב ובחקירות ארוכות ולוחצות את כל פרטי המעשים שיוחסו לו. כן, דחה בית המשפט טענה זאת נוכח התרשמותו מהאופן בו העידה המתלוננת, עדות אשר לא נאמרה בדרך של שינון סיפור מוכתב, כי אם עדות אשר כללה תיאורים חיים, כנים, ספונטאניים, נאיבים, מלאי רגש, מחשבות, ציטוטים והגיגי לב אשר נאמרו בעקביות, אך לא באופן מובנה לאורך כל חקירותיה בפניו ובפני חוקרת הילדים.

4.       ביום 30.11.2008 ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: צ' גורפינקל, ת' שפירא וש' ברוש) אשר השית על המערער אחת עשרה שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי של שמונה עשר חודשים ופיצוי למתלוננת בסך של 15,000 ש"ח. בעת גזירת הדין הונחו בפני בית המשפט הערכת מסוכנות מינית של המערער ותסקיר נפגעת העבירה. מהערכת המסוכנות עולה כי מסוכנותו המינית של המערער הינה בינונית. מתסקיר נפגעת העבירה עולה בין היתר, כי המתלוננת מתקשה בתפקודה בכל תחומי החיים וחווה את תוצאות הפגיעה בה באופן יום יומי, סובלת מקשיים רגשיים ומסיוטים הרודפים אותה ביום ובלילה. בגזר הדין שב ועמד בית המשפט על חומרתם הרבה של המעשים שנעשו במתלוננת כשהיא ילדה רכה בשנים תוך שהיא טרף קל למאווייו שלוחי הרסן של המערער. עם זאת, בית המשפט הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, העדויות בדבר אופיו הטוב והעדרו של עבר פלילי עד לחשיפת המקרים הללו. כמו כן, הביא בית המשפט בחשבון את ההליך הנוסף שהתנהל כנגד המערער, בגין עבירות אלימות שביצע כנגד האם שבגינן ריצה עשרה חודשי מאסר, ואשר לא נתן מענה על ידי התביעה לטענות הסנגור בדבר נזק ראייתי וחשש לענישה כפולה בשל התנהלות מקבילה של ההליכים.

          מכאן הערעורים שלפנינו, ע"פ 10163/08 מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד חומרת העונש, ואילו ע"פ 438/10 מופנה כנגד קולת העונש.

טענות הצדדים